1. דמי ניהול מהצבירה : לקרן מותר לגבות 0.5% לשנה לרופאים יש הנחה של 0.3% – דמי ניהול נטו : 0.2% לשנה
2. דמי ניהול מתוך ההפקדות השוטפות : לקרן מותר לגבות 6% לרופאים קיימת הנחה בשיעור של 4% אשר פוצלה לפי ההסכם לרכישת בטוחים משלימים,מעבר לניתן בתקנון הקרן, ולהחזר לחסכון.
3. להלן פרוט הבטוחים המשלימים המוענקים לכל רופא במסגרת ההסכם:
א. השלמת פנסיית הנכות במקרה זכאות לכדי 75% מהשכר המבוטח בכל גיל.
ב. הגדרת נכות עיסוקית במצבים בהם ההגדרה לא מזכה בפנסיית נכות לפי התקנון לדוגמה : רופא מנתח נפגע באצבעו ואינו יכול ,כתוצאה מהפגיעה, להמשיך ולנתח.
קרן הפנסיה לא מכירה בארוע זה כפנסיית נכות היות והוא יכול להמשיך ולעבוד כרופא אך אנו הוספנו כיסוי אשר, במקרה הצורך משולם מחברת הבטוח, ולפיו ההגדרה העיסוקית כמנתח תזכה את הרופא בפנסיית נכות למרות שבקרן הפנסיה אינו זכאי.
כיסוי זה מותנה בפגיעת בהכנסתו של הרופא.
ג. סכום בטוח בגובה 150000 ₪ למקרה מוות חו"ח בנוסף לפנסיית השאירים המשולמת מהקרן.=
ד. במקרה של נכות המוגדרת סעודית פיצוי חודשי בגובה השכר המבוטח בקרן לתקופה של עד 36 חודש , זאת בנוסף לזכאות לפנסיית הנכות מהקרן.
4. העלות הכוללת של כל הבטוחים המשלימים לעיל היא 3.5% מדמי הגמולים השוטפים.
בית המשפט העליון דחה את טענתנו שההוראה האוסרת על רופאי מדינה לתת חוות דעת רפואיות בהליכים שהמדינה צד להם, מהווה פגיעה אסורה בחופש העיסוק של הרופאים.
נקבע כי רופא בשירות המדינה הנותן חוות דעת של מומחה לבעל דין אשר תובע או נתבע ע"י המדינה, מעמיד בכך עת עצמו בניגוד אינטרסים עם המדינה, שכן הוא ייאלץ להתמודד מול המדינה שהיא מעסיקתו והוא חב לה אמונים וכן הוא עלול להיקלע למצב בו ייאלץ לנקוט עמדה המנוגדת לנוהלי עבודה והנחיות מקצועיות המקובלות במקום העבודה והדבר אף עלול להביא לעימות בין אותו רופא לבין חבריו למקום העבודה או הממונים עליו. סיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי התנגשות אינטרסים זו, או האפשרות להתרחשותה, מהווה תכלית ראויה להגבלת חופש העיסוק כפי שנעשה בהוראת התקשי"ר האמורה.
עם זאת, בדעת רוב, קבע בית המשפט כי במקרים מסוימים, יש בהוראת התקשי"ר האמורה כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות. נקבע כי מדובר אמנם במקרים לא רבים, אך ישנם תחומים רפואיים, בהם למדינה יש השפעה מכרעת על "שוק" חוות הדעת הרפואיות (הכוונה היא לתחומי מומחיות בהם אין הרבה רופאים או מרבית הרופאים מועסקים ע"י המדינה) ובאותם מקרים תיתכן פגיעה של ממש בציבור ובזכותו למצות את זכויותיו בפני הערכאות המשפטיות.
בית המשפט קובע כי כאשר בתחום רפואי ספציפי, יש למדינה השפעה מכרעת על "שוק חוות הדעת הרפואיות", כך שקיימת פגיעה בזכות הגישה לערכאות, יש להגמיש את הוראת התקשי"ר כך שהאיסור על הרופא עובד המדינה ליתן חוות דעת רפואית, יחול רק לגבי המוסד הספציפי בו עובד הרופא (בית החולים לדוגמא) ולא על כל מוסדות המדינה.
מכאן, שבשלב ראשון על המדינה לבחון את התחומים הרפואיים ולראות באלו מהם יש לה שליטה מכרעת (לדוגמא ע"פ הקריטריון המקובל בהגבלים העסקיים – העסקה של מעל 50% מהמומחים בתחום) ובאותם תחומים בהם נקבע כי אכן יש למדינה השפעה מכרעת, תחול ההגבלה רק לגבי מתן חוות דעת נגד אותו מוסד רפואי ולא נגד כלל מוסדות המדינה.
בית המשפט הוסיף וקבע כי למדינה יש זכות להחליף את הוראת התקשי"ר האמורה בהוראה מידתית יותר ובכך יתייתר הצורך במנגנון האמור.
